לפני בקשה מטעם נאשם 6, המבקש לדחות את מתן עדותן המתוכננת הינדה הקלמן (להלן: "הקלמן") ושרה רודנסקי (להלן: "רודנסקי") מטעם המאשימה בתיק זה (עדות תביעה מס' 79 ו-140 בכתב האישום, בהתאמה).
עיינתי בבקשה ובתגובה, והגעתי למסקנה כי יש לדחות הבקשה, ולאפשר את העדתם של ה"ה הקלמן ורודנסקי.
רקע כללי
1. העדות הקלמן ורודנסקי נאשמות בת"פ 344/04, המתנהל בפני כב' השופט
מ' רביד. מתגובת המאשימה עולה, כי האישומים המיוחסים לעדות אלה אמנם דומים במהותם לאישומים המיוחסים לנאשם 6, אך נוגעים לפרשיות שונות ולכתבי אישום נפרדים, בהם נאשמים שונים (ראו סעיפים 5 ו-6 לתגובת המאשימה).
הלכת קנזי
2. על-פי ההלכה שנקבעה בע"פ 194/75
מנחם קנזי נ' מ"י, פ"ד ל(2) 477 (להלן: "הלכת קנזי"), אין להעיד שותף לעבירה נשוא אותו אישום, אלא אם כן נסתיימו ההליכים נגדו, וכי אין חשש שהוא מצפה לטובת הנאה בתמורה למתן עדות מצדו ו/או לא עולה חשש שתיפגע זכותו שלא להפליל את עצמו (י' קדמי,
על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת (2003), חלק ראשון, 469).
הדגש בהלכת קנזי הושם על העדת "שותף לעבירה" ובאותה "פרשה", אשר אינם מתקיימים במקרה שלפני. כפי שעולה מדבריו של כב' השופט
מ' שמגר (כתוארו אז):
"השאלה הניצבת בפנינו היא, בתמצית, אם פלוני, השותף לעבירתו של פלמוני יכול להעיד כעד התביעה במשפטו של אותו פלמוני, אם כי משפט בשל אותה פרשה עדיין תלוי ועומד נגד העד האמור." (שם, 482)
3. מאז נקבעה הילכת קינזי השתנתה המגמה בהליך הפלילי ובדיני הראיות, וחל מעבר הדרגתי מכללי פסלות השוללים קבילותן של ראיות, לכללי משקל, מנוקשות ופורמליזם, לגמישות וליתר חופש בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי. עם זאת יש לנהוג בהגמשת דיני הראיות בזהירות כדי לשמור על איזון נאות בין הצורך בשמירה על זכות הפרט להליך ולמשפט הוגן, אל מול הצורך להגן על זכויות החברה ופרטיה מפני הפשע (בג"צ 6319/95
יוסף חכמי נ' דוד לוי, פ"ד נא(3), 750, 760 -761 (להלן: "פרשת חכמי")).
הגישה הכללית העולה מן הפסיקה היא, כי יש לפרש את הלכת קנזי בצמצום, ולהחילה רק במקום בו ברור כי מתקיימים הטעמים לה (ראו פרשת חכמי הנ"ל; ע"פ 579/88
סויסה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 529). יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת
ד' בייניש בבש"פ 7372/03
מדינת ישראל נ' מוזס, תק-על 2003(3) 238 , 239:
"...אף כי יש לנהוג בזהירות בהלכת קינזי, הרי יש לנהוג על פיה רק באותם מקרים בהם מתקיים הרציונל של אותה הלכה.
בנסיבות בהן אין מדובר בשותפים לאותם חלקים עובדתיים חופפים של העבירה; כאשר אין חשש שיש לעד המיועד אינטרס להפליל את שותפו ולהוציא עצמו מן העבירה או להקטין את חלקו בה, וכאשר ברור ממכלול נסיבות העניין שאין מדובר בעד המבקש לעצמו טובת הנאה בשל אותה עדות, ואף אין יסוד להניח כי הובטחה לו טובת הנאה, קשה לראות את ההצדקה להימנעות מהעדתו של עד-שותף עד לסיום משפטו. מה גם, שמאז קנתה לה הלכת קינזי שביתה בשיטתנו המשפטית, חלו שינויים בחקיקה ולא אחת מדובר בעד שאינו מעוניין כלל להעיד נגד אותו נאשם, והתביעה מבקשת לעשות שימוש בהודאתו במשטרה, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, במקרים מסוג זה כאשר ניתנת לסנגור הזדמנות לנסות לקעקע את משקלה של העדות, נחלש הטעם לשימורה של "הלכת קינזי" ולהעדפתה על פני הצורך להגשים את תכלית ההליכים ולקיים הליך פלילי ביעילות ובאופן הוגן. כפי שהוברר מתוך טיעוניו של הסנגור עצמו, בפרשה שלפנינו, העדים המיועדים אינם עדי תביעה מובהקים, אין כל תשתית עובדתית לקבוע שיש להם צפייה לטובת הנאה בתמורה לעדותם."
מן הכלל אל הפרט
4. בנסיבות המקרה שלפני אין מדובר בשותפים לאותם חלקים עובדתיים של העבירה, מלבד המסגרת העניינית הכללית, ולמעט העובדה שהעדות היו פקידות בנק בסניף אותו ניהל נאשם 6. מדובר בשתי פרשות שונות, כתבי אישום נפרדים הכוללים נאשמים שונים.
יצוין כבר בשלב זה, כי חלק מהנאשמים בתיק זה הינם עדים בתיקים של העדים שאותם ביקשו הסנגורים שלא לאשר העדתם. לגבי עדים נוספים שברשימת העדים כאן, משפט תלוי ועומד, והם אמורים להעיד בתיק של נאשמים אחרים. עלול להיווצר מצב של "סובב ומסובב", באופן שלא יהא ניתן לקיים את הדיונים בכל התיקים בפרשה הנדונה (במובנה הרחב), או במקרה הטוב להמתין תקופה ארוכה ביותר עד שמשפט אחד מבין המשפטים של המעורבים יסתיים, ויהא ניתן להמשיך את השרשרת.
התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה.
הואיל והדיון קבוע ליום 19.9.05, ועל מנת שהצדדים יתכוננו בהתאם, מועברת להם בזאת החלטתי זו, ללא נימוקים ממצים.
נימוקים לעניין תחולתה של הלכת קנזי הן בנוגע להחלטתי זו, והן בנוגע להחלטתי מיום 24.8.2004 יינתנו בהכרעת הדין.
המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.